האם למעסיק הזכות להציב מצלמות במתקניו? לא תמיד. בית הדין הארצי לעבודה עסק לאחרונה בהרחבה בשאלת החוקיות של הצבת מצלמות מעקב (CCTV) במקום העבודה על-ידי המעסיק וקבע כי במקרים מסוימים הצבת מצלמות על ידי המעסיק עלולה להוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה, עד כדי כך שהעובד יהיה זכאי להתפטר בדין מפוטר [ע"ע 41179-01-24].
הדיון בנושא נערך במסגרת ערעור על פס"ד שניתן על-ידי בית הדין האזורי לעבודה שחייב את המעסיקה לשלם לעובדת פיצויי פיטורים, לאחר שהכיר בהתפטרותה בדין מפוטר, בעקבות הצבת שתי מצלמות אבטחה בסמוך לעמדת עבודתה, ולאחר שקבע כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה [סע"ש 29245-04-18].
ביה"ד הארצי הדגיש כי הצבת מצלמות במקום העבודה, כמו אמצעי מעקב אחרים, עשויה במקרים מסוימים לשמש למטרות ראויות, וכי יצירת אפקט מצנן להצבת מצלמות במקום העבודה אף עשויה לפגוע בחובת המעסיק לשמירה על סביבת עבודה ראויה, תקינה ונקייה מאירועים.
בית הדין הארצי קבע שלבים לצורך ההכרעה בשאלה האם הצבת מצלמות מהווה פגיעה בפרטיותו של העובד, כך שאם התקיימו, בית המשפט יראה בכך כהרעה מוחשית בתנאי ההעסקה או כנסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, באופן המזכה את העובד להתפטר בדין מפוטר.
להלן השלבים לבחינת השאלה האם הצבת מצלמות מהווה פגיעה בפרטיות העובד:
- לגיטימיות ותכלית ראויה – האם הסיבה להצבת המצלמות היא לגיטימית כשלעצמה. ככל שהתשובה לכך שלילית, ממילא יהיה העובד זכאי להתפטר בדין מפוטר ואף ייתכן שיהיה זכאי לסעדים נוספים. ככל שהתשובה חיובית, יש לעבור לשלב השני;
- מידת הפגיעה – יש לבחון מהי מידת הפגיעה בפרטיות העובד. לצורך כך נדרש לבחון את הצבת המצלמות למול מבחנים של מידתיות ורלוונטיות ביחס לסיבת הצבת המצלמות. בבחינת מידת הפגיעה יש לקחת בחשבון את נתוניו האישיים של העובד ואת התנהלות המעסיק בעת הצבת המצלמות;
- איזון מול מידת ההסכמה של העובד – יש לבחון מה מידת ההסכמה הנדרשת באותו מקרה, כשפגיעה משמעותית יותר תביא לדרישה של הסכמה מפורשת יותר.
בעת יישום העקרונות על המקרה הנדון, קבע בית הדין הארצי כי בית הדין האזורי קיבל את גרסת המעסיקה בנוגע לסיבות להצבת המצלמות, והכיר בכך שמטרתן הייתה לגיטימית – מניעת הטרדות מיניות או תיעודן במקרה שיתרחשו. עם זאת, בית הדין הארצי הדגיש כי מידת הפגיעה בפרטיות העובדת הייתה גבוהה, ולכן נדרשה הסכמתה המפורשת להצבת המצלמות. מאחר והעובדת לא נתנה את הסכמתה ואף הביעה התנגדות מפורשת, נקבע כי הצבת המצלמות מהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה.
פסק הדין מהווה אבן דרך בהגדרת גבולות הסמכות של מעסיקים בתחום המעקב הדיגיטלי, ומציב כלים פרשניים עדכניים ליישום האיזון שבין צורכי הארגון לבין זכויות העובד.
