האם לא נשחק יותר במשחק פיפ”א (FIFA) המוכר או נשחק בלי חלק מהכוכבים שאנחנו אוהבים? השאלה הזאת נמצאת עתה בדיון, לאחר שכמה כוכבי כדורגל פנו לחברת אלקטרוניק ארטס (Electronic Arts), מי שמחזיקה בזכויות המשחק, בדרישה לפיצוי כספי על השימוש בדמותם במשחק ללא הסכמתם ודרישה לחדול משימוש כזה במשחקים העתידיים לצאת. זלאטן איברהימוביץ, חלוץ מילאן, היה הראשון שהעלה את הסוגייה בציוץ בטוויטר, שעורר כוכבים נוספים ופתח סכסוך מתוקשר בין סוכנים ושחקנים ובין החברה.

הסכסוך הזה מעלה שאלה מורכבת: למי שייכת דמותו של אדם לטובת שימוש מסחרי בה? או באופן ספציפי יותר – למי שייכת דמותו של שחקן כדורגל לצורך שימוש בה במשחק מחשב? האם להתאחדות הרלבנטית, לקבוצה או אולי רק לשחקן? ויותר מכך – איזה פתרון אפשרי ניתן למצוא לסכסוך, כזה שישאיר את כולם מרוצים ואת ה”מכורים” למשחקי פיפ”א, PES ודומיהם מרוצים.

השאלה הזו, במתכונת מעט שונה, התעוררה בארצות-הברית אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת. בחקיקה האמריקאית במדינות רבות היה קיים סעיף שקבע, כי שימוש בדמותו של אדם לשם רווח ללא הסכמתו, מהווה פגיעה בפרטיות. הוראה כזו, אגב, קיימת גם בחוק הגנת הפרטיות הישראלי. קבוצת שחקני בייסבול חתמה אז עם חברת המסטיקים הלן לבורנטוריס (Haelan Laboratories) על הסכם, לפיו הם מוותרים על פרטיותם לטובת שימוש של החברה בדמויות שלהם בקלפים, אשר צורפו למסטיקים הנמכרים על-ידה. כחצי שנה לאחר מכן חתמה אותה קבוצת שחקנים על הסכם זהה עם חברת המסטיקים אחרת, טופס צ’ואינג גאמס (ToppsChewing Gum). גם לה ויתרו השחקנים על טענתם לפרטיות, לטובת קלפים עם הדמויות שלהם שיצורפו אף למסטיקים של החברה הזו. השחקנים טענו כי זכותם לוותר על פרטיותם כמה פעמים שהם רוצים ולמי שיבחרו. אבל הפעולה האחרונה הציתה תביעה בין שתי החברות, במסגרתה קבע בית המשפט לערעורים של ניו-יורק, לראשונה, כי לא על זכותם לפרטיות ויתרו השחקנים, אלא סחרו בזכות הפרסום שלהם, זכותם לעשות שימוש במוניטין שצברו, לשם מכירת זכויות לעשות שימוש בדמותם למטרות מסחריות שונות. מכירה כזו, קבע שם בית המשפט, אי אפשר לעשות פעמיים לאותה מטרה. בית המשפט אף הגדיר את הזכות כ’זכות הפרסום’, זכות שאומצה לפני כ-15 שנה גם בפסיקה בארץ, בתיק שהתנהל בין שחקן הכדורסל אריאל מקדונלד לרשת ההמבורגרים של מקדונלדס.

השימוש בדמויות השחקנים לטובת משחק פיפ”א המוכר הצית שוב את השאלה, אבל מזווית מורכבת יותר. אף אחד לא חולק כי השימוש שנעשה בדמויות השחקנים במשחק, הוא שימוש בזכות הפרסום שלהם. אבל כאשר מדובר בספורט קבוצתי תחרותי, כמו כדורגל, ישנם עוד גורמים בזירה, כמו ההתאחדות לכדורגל העולמית, שעל שמה קרוי המשחק (פיפ”א), ההתאחדויות המקומיות, הקבוצות, ארגוני השחקנים ועוד. גם להם יש מה להגיד בנושא. אלקטרוניק ארט טענה כי חתמה על הסכם עם ארגוני השחקנים והקבוצות השונות כדי לקבל את הזכויות לעשות שימוש בדמויות השחקנים. אך האם הם הגורמים היחידים עימם היה על החברה להתקשר?

באירופה כמו בישראל אין חקיקה המסדירה את זכות הפרסום. לא ברור אם קבוצה יכולה להתחייב בנושא בשם שחקניה. קבוצות ינסו לטעון, כי הזכות שייכת להן, באשר השחקן קונה את מעמדו במשחק בזכותן, בדיוק כשם שהמצאה או זכות יוצרים של עובד על שיצר במהלך העבודה שייכת על פי חוק למעסיק שלו.

אלא שלהבדיל מזכויות הקניין הרוחני, אין חוק שקובע שזכות הפרסום של שחקן שייכת כולה או חלקה לקבוצה שלו. הטענה הזו אולי שוות לב, כאשר היא עולה ביחס לשחקן, שעשה את צעדיו הראשונים בקבוצה בה התפסם לראשונה. אלא שזכות הפרסום עוסקת באדם עצמו. הכישרון שהיה חבוי בשחקן אומנם קיבל במה בקבוצה, אך שחקן מוכשר היה פורץ בכל במה והפריצה הזו נעשית תחת הסכם בו מתחייב השחקן לתרום מכישרונו לקבוצה שמתחייבת לשלם תמורה. בהסכם הזה היו יכולים הצדדים להסדיר גם את הרווח הנלווה להצלחה של השחקן כמו זכות הפרסום שלו, כנגד תמורה ממשית נוספת לשחקן, דבר שקבוצה לא תרצה להתחייב עליו, שכן יקשה עליה לדעת מראש אם וכאשר אכן יצליח השחקן ולאיזה ערך כספי תוכל להמיר הצלחה זו. ספק גם אם השחקן  ירצה למכור את זכויותיו שלו לקבוצה וככל שמעמדו רם, הדבר רק יביא את המו”מ בין הצדדים למבוי סתום.

במציאות החוזית הזו התפתחה הנורמה, שלא רק שזכויות הפרסום של השחקן שייכות לו, הוא גם  מנהל את המו”מ לגביהם בעצמו או באמצעות ארגון השחקנים, לבחירתו. נראה, אם כן, שהגענו למבוי סתום בעניין יכולותיה של בעלי משחק פיפ”א לפתור את המשבר. לא בטוח.

עד לפני כשנתיים שווק בארץ אלבום איסוף מדבקות של כוכבי ליגת העל תחת המותג “סופרגול”. כאשר ביקשו שם להסדיר את הזכויות בנושא הלכו על כל הקופה. חתמו עם ההתאחדות לכדורגל, עם הקבוצות, ארגון השחקנים וגם באופן פרטני עם השחקנים שכיכבו על קלפי ה”אסים”. בכך פתרה לעצמה המוציאה לאור את הצורך להתמודד עם הסוגייה למי שייכות הזכויות. במו”מ עם כל הגורמים הציגה החברה את התקציב שיש לה לצורך כך, כמו אמרה זה הכסף, עכשיו תסדרו בינכם. כך ניתן לפתור את הסוגייה גם ביחס למשחק פיפ”א ודומיו.

ראשית ראוי היה שבאירופה ובישראל יסדירו את הנושא בחקיקה, בדיוק כפי שנהגו מדינות רבות בארצות-הברית. אבל עד אז, הפרקטיקה כנראה תעשה את שלה. שחקן שלא יסכים לסחור בדמותו לטובת משחק פיפ”א, PES ודומיהם יאבד את יכולתו לקבל תמורה על זכות הפרסום שלו במשחק. הוא לא יוכל למכור את הדמות לגורם נוסף אחר, כי סביר שכזה לא יצוץ לו כך פתאום. זה משחק של הכול או לא כלום. התאבון למקסם את התמורה שהשחקן יכול לקבל, והדבר לגיטימי בהחלט, בסופו של דבר יכריע. ומי שהיה מודאג, נראה שמשחק פיפ”א 2021 עוד יצא ועם כל הכוכבים האהובים.