האם יש לחשוף מידע של מחזיקים פרטיים ומחזיקים שהינם תאגידים על פי חוק חופש המידע- התשנ"ח-1998, ובהתאם לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981? בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש לדון בשאלה לאחרונה (13/05/2013), במסגרתה של עתירה שהוגשה על ידי ארגון המעבידים היציג של בעלי מלאכה ותעשייה, אשר דרש מעיריית חיפה מכוחו של חוק חופש המידע, לחשוף את רשימת הנישומים המחויבים בארנונה תחת הסיווג "מלאכה" ו"תעשייה", ואת שמו של כל מחזיק וכתובת העסק, כפי שהם רשומים בפנקסי הארנונה.
בעתירה דנן, טענה העותרת כי רשימת המידע שביקשה אינה מהווה "מידע", כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, משום שהמידע המבוקש אינו מהווה מידע מוגן, הוא מותר בגילוי, ואינו כולל פרטיים אישיים העלולים לפגוע בפרטיות המחזיקים. העותרת הוסיפה וטענה כי המדובר במידע המצוי גם כך בנחלת הכלל. לחילופין טענה העותרת כי היה ויקבע בית המשפט כי גילוי המידע עלול לפגוע בפרטיותם של בעלי העסקים, יש להחיל על הנידון את המנגנון שנקבע בהלכת "שנרום" [עע"מ 1386/07 עיריית חדרה נ’ שנרום בע"מ, (פורסם בנבו)].
המשיבות בעתירה, עיריית חיפה והממונה על חופש המידע בעיריית חיפה, טענו שמכוחו של חוק הגנת הפרטיות המידע אשר מבקשת העותרת מוגן, משכך, לא ניתן להעביר המידע לעיונה. המשיבות הגיעו לכדי הסכימה להחיל בעניין את הלכת שנרום, לפיה יהא ניתן למסור את המידע רק לאחר אישור פוזיטיבי מכל מחזיק ומחזיק כי אין לו התנגדות להעברת החומר לעיון העותרת (שיטת ה-opt-in). עם זאת טענה העותרת, כי הלכה זו מתייחסת למחזיקים פרטיים בלבד ולא לתאגידים.
בהלכת שנרום בית המשפט העליון סייג את חובתה של עיריית חדרה למסור מידע לחברה העוסקת בייעוץ בענייני ארנונה, החברה ביקשה לקבל מהעירייה את הנתונים של כל הנכסים בעיר, לרבות גודלם וסיווגם לצרכי חישוב הארנונה, ופרטי מחזיקם. בית המשפט העליון סייג את חובתה של העירייה למסור את הפרטים של מחזיקי הנכסים, בכך שתשלח לביתם הודעה על הכוונה להעביר את המידע האישי שלהם, והם יחשבו כמסכימים להעברה רק אם יודיעו על כך במפורש ,(opt-in) כמו כן, בכל הנוגע לחשיפת מידע לגבי תאגידים- בית המשפט העליון העיר כי הוא נוטה שלא לראות במסירת החומר המבוקש פגיעה בזכות תאגידים לפרטיות.
בהתאם לכך בעתירה דנן, בית המשפט החליט לפצל את המחזיקים המאוגדים מהמחזיקים הפרטיים, תוך איזון תוכן המידע שנחשף והטלת הוצאות בגין חשיפת הנתונים על העותרת. השופטת יעל וילנר נמנעה מלקבוע מסמרות לגבי תחולת חוק הגנת הפרטיות על תאגידים, אך, קבעה כי המידע הנוגע למחזיקים מאוגדים יועבר לידי העותרת באומרה כי:
"….. חוק הגנת הפרטיות, ככלל, והסעיפים הנוגעים למאגרי מידע אליהם מפנות המשיבות, בפרט, מגנים על פרטיות האדם ולא על פרטיות התאגיד, כפי שעולה מסעיף 3 לחוק ודברי ההסבר שלו, ומסעיף 7 לחוק"
לעניין המחזיקים הפרטיים, בית המשפט קבע כי יש לפעול לפי הלכת שנרום ולאזן את העברת המידע בהתאם. לפי פסק הדין, העירייה תצרף מכתב נלווה לחיוב הארנונה אשר יפרט את זכותם של הנמענים להתנגד להעברת המידע, וככל שלא יגיבו, שתיקתם תתפרש כהתנגדות להעברת המידע ((opt-in. כמו כן, קבע בית המשפט כי ככל שיידרש הפרדה בין המחזיקים הפרטיים למחזיקים המאוגדים, העותרת תידרש לשלם את ההוצאות בגין ההפרדה.
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
