האיחוד האירופי השיק לאחרונה את מערכת ה-Entry/Exit System (EES) – מערך דיגיטלי חדש לניהול כניסות ויציאות של אזרחים ממדינות שאינן חתומות על אמנת שנגן אל תוך אזור שנגן וממנו. המערכת, שנכנסה לשימוש הדרגתי במהלך חודש אוקטובר 2025, נועדה להחליף את חותמות הדרכון הידניות וליצור מאגר אחיד של נתוני כניסה, יציאה וסירוב כניסה בכל מעברי הגבול החיצוניים של 29 המדינות החתומות על האמנה.
המערכת תתעד באופן אוטומטי את מועדי הכניסה והיציאה של מבקרים, וכן תשמור נתונים ביומטריים – בהם טביעות אצבע ותמונת פנים – במטרה לשפר את ניהול הגבולות, לזהות שהיות החורגות מהיתר האשרה ולחזק את ההתמודדות עם הגירה בלתי חוקית. עם זאת, חשוב לציין כי ה-EES אינה פועלת במעברים בין מדינות בתוך אזור שנגן, בו נשמר עקרון חופש התנועה ללא ביקורת גבולות פנימית.
לצד יתרונותיה המבצעיים, יישום המערכת מעלה שאלות משמעותיות בתחום הגנת הפרטיות והמידע האישי. מאגר המערכת ירכז מידע ביומטרי ופרטי זיהוי של מיליוני אזרחים ממדינות שלישיות, באופן המחייב רמת אבטחת מידע גבוהה במיוחד והתאמה לסטנדרטים הקבועים בתקנות ה-GDPR ובחקיקה האירופית הנלווית. נושאים כגון משך שמירת הנתונים, הגישה של רשויות אכיפה, והעברת מידע לגופים חיצוניים – מצויים תחת פיקוח הדוק של ה- European Data Protection Supervisor (EDPS).
ה-EDPS הדגיש כי יש להפעיל את מערכת ה-EES בזהירות ובמידתיות, במיוחד במהלך תקופת ההרצה שלה. בחוות דעת שפרסם במרץ 2025 המליץ ה-EDPS לעגן מנגנוני הגנה שימנעו פגיעה אפשרית בפרטים, ובמיוחד להבהיר כי החלטות העלולות להיות פוגעניות – כגון סירוב כניסה או סיווג שגוי של שהייה כבלתי חוקית – לא יתקבלו באופן אוטומטי רק בשל היעדר רישום במערכת. עוד הוא הדגיש את הצורך ביישום מנגנוני בקרה שימנעו שימוש משני או העברה בלתי מורשית של מידע ובקביעת הוראות מחמירות בנוגע לשקיפות מול הנוסעים, חובת הודעה על זכויות עיון ותיקון והבטחת שלמותו של המידע הביומטרי.
מערכת ה-EES, אם כן, מסמלת שלב נוסף במעברו של האיחוד האירופי לעידן של ממשל דיגיטלי וניהול מבוסס מידע, אך גם ממחישה את הצורך באיזון בין אינטרסים של ביטחון ויעילות תפעולית לבין השמירה על זכויות יסוד של הפרט – סוגיה שתמשיך לעמוד במרכז השיח המשפטי והרגולטורי בשנים הקרובות – ולא רק באירופה.
