מאת עו"ד דן חי
לפעמים יש הזדמנות של פעם בתקופה להכריע בסוגיות חוקתיות מורכבות ולקבוע הלכה עקרונית בנושא. מי שחרד לזכות להגנת הפרטיות המתין להכרעתו של בית המשפט העליון בשאלה, האם מותר לעשות שימוש במצלמות לאכיפת עבירות תנועה. המתנו וכלום לא קרה. השופט ג'ורג' קרא החליט לאחרונה, שזה לא מספיק חשוב כדי לקיים בנושא דיון ב"גילגול שלישי", היינו דיון לאחר ששתי ערכאות כבר דנו בעניין. חבל.
הטענות בנושא היו מאוד ברורות. מהצד האחר זכותה של העירייה לאכוף קיומם של נתיבי תחבורה מהירה והרצון להרתיע את מי שבוחר לחסום את הנתיב ולהחנות בו את רכבו, גם אם למשך דקות ספורות. מהצד השני, תחושת ה"אח הגדול" שמלווה דרך אכיפה כזו והרגשה שהרשות המקומית עוקבת אחריך ופוגעת כך בזכותך לפרטיות. זאת תחת משלוח של פקחים שישמרו על אכיפת התנועה בשטח, עם כל המגבלות שכרוכות בכך.
250 שקלים חדשים קנס קיבל דוד מזרחי מעיריית תל-אביב, לאחר שנחשף למצלמות העירייה חונה חניה כפולה וחוסם את נתיב התנועה. מזרחי טען שהשימוש במצלמה כדי לאכוף את החוק פוגעת בזכותו לפרטיות ולכן יש לפסול את הראייה. בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב הלך אתו בעניין. בית המשפט המחוזי, בדיון בערעור שהגישה עיריית תל-אביב, חשב אחרת וסבר כי לא הייתה כל פגיעה בלתי מידתית בזכות לפרטיות בפעולת העירייה. זאת מאחר והיה מדובר בתשע מצלמות וידאו נייחות וסטטיות שהציבה העירייה בצירי תנועה בעייתיים לצורך אכיפה יעילה של הסדרי החניה בהם; הצילומים מצולמים מרחוק וברזולוציה נמוכה כך שלא ניתן להבחין בפני אנשים ובזהותם והמצלמות מתעדות רק עבירות חניה וממוקמות לעבר תמרורים והחניות שלידם; התיעוד איננו מקושר למאגרי מידע למעט בסיס נתוני הרכב; סרטי הווידאו אינם נשמרים במאגר אלא לפרק זמן הדרוש לאכיפה ובקרה. למרות הקביעה הזו, עדיין תלויה ועומדת השאלה האם ראוי בכלל שהעירייה תעקוב אחרי תושביה באמצעות מצלמות לצורך אכיפת עבירות תנועה? האם לא די לנו במעקב שנעשה למטרות ביטחון וראוי שיהיה מעקב כזה למטרות אחרות?
אין מחלוקת ששימוש במצלמות במרחב הציבורי פוגע בתחושה של הפרט שהוא יכול להיעזב לנפשו במקום חייו. השאלה היא לא מה עושה העירייה כדי לצמצם את הפגיעה, כפי שמצא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אלא השאלה היא עקרונית יותר, האם בכלל ראוי לעשות שימוש בכלי הזה, בהינתן שהוא יוצר תחושת מעקב ופגיעה בפרטיות האזרחים. לתשובה על השאלות האלה המתנו מבית המשפט העליון.
בימים אלו, כאשר המאבק בקורונה טרף את כל הקלפים ואפשר מעקב צמוד אחרי אזרחי המדינה לטובת המאבק במחלה, תוך פגיעה בלתי מידתית בזכות לפרטיות, השאלה של אכיפת עבירות תנועה ומידת הפגיעה של אכיפה זו בזכות, נראית כמו רחוקה ובלתי רלוונטית. אבל פגיעה בזכות מכיוון אחד לא מצדיקה פגיעה מכיוון אחר והראייה צריכה להיות אל עבר התקופה שאחרי, שבה נחזור, יש לקוות, לאקלים של שמירה ראויה יותר על הזכות לפרטיות.
במדינה מסודרת לא היינו נאלצים להמתין כלל להכרעת בית המשפט העליון בשאלות בסיסיות כל-כך, כמו מה ראוי ומה לא ראוי לעשות כדי לאכוף את החוק אל מול הזכות לפרטיות. במדינה מסודרת המחוקק היה אומר את דברו בעניין. נקווה שאחרי שהכנסת תחזור לעבוד באופן מסודר, נקבל משם תשובה ברורה ויש לקוות שהיא תהיה כזו, שתיתן עדיפות לזכות לפרטיות.
