לאף אחד מאיתנו אין מושג אמיתי, מה באמת עבר על גלעד שליט בתקופת השבי שלו. אך דומה שאין חולק, כי עברו עליו חמש שנים קשות של שהות בידי שובים אכזריים שהפקיעו ממנו כל שליטה על חייו, חירותו ופרטיותו. החזרה לחיים תהיה קשה. טראומת השבי, תחושת חוסר האונים והחדירה למרחב שלו עשויים להמשיך לרדוף את חייו גם לאחר שיחזור. את חייו ואת חירותו המדינה הצליחה להחזיר, כך נותר לקוות; ומה עם פרטיותו?

מהרגע בו פורסמה הידיעה הראשונה על שיחרורו הקרב של גלעד שליט, מצאנו עצמנו מוקפים בשטף של מידע לא רלבנטי, לעיתים לא מענין במיוחד, שכל יסודו הוא בכך שאין לתקשורת די מידע ופרטים על האירוע הגדול של שיחרורו.

חלקו העיקרי של המידע הזה עסק במשפחת שליט. כך עקבנו אחר פינוי האחיזה שלהם בירושלים, ליוונו אותם חזרה אל ביתם, שמענו על שיקום הגינה, רכישת המצרכים לבית, הפעם הראשונה שנפתחו התריסים בחדר של גילעד, צפינו באביו, נועם, מטפס על גג הבית ותולה שם דגל וגם ראינו אותו יוצא אל חזית הבית להצטלם למזכרת עם אזרחים סקרנים שבאו לראות את המשפחה המפורסמת מקרוב.

לא שמענו תלונה ממשפחת שליט על העיסוק התקשורתי הצמוד ויותר מכך, יכולנו להתרשם שהם די משתפים פעולה עם כל הפסטיבל הזה. כמי שניסו לגייס את כל הציבור לשיחרור בנם, בני המשפחה מבינים, אולי, שאי אפשר לעצור עכשיו את ההתעסקות הבלתי פוסקת בעניינו של גלעד ולהגיד פתאום לכל ההמון הזה, שהיה חלק מהקפיין שנשא את הכותרת "גלעד עדיין חי" – "תודה ולהתראות" כך סתם. מדרך התנהגותם של בני משפחת שליט ניתן להבין גם בהתנהגותם שהם  מוותרים למעשה על הזכות שלהם לקצת פרטיות.

גלעד שליט, מנגד, לא היה חלק מכל המהומה הציבורית הזו שנרקחה עבורו. הוא לא ביקש לעצמו את הפרסום הזה, אלא רק רצה לחזור הביתה בשלום. עכשיו הוא ימצא עצמו מספק מידע לציבור על הנשיקה הראשונה לאמא, התודה לאבא, מה אכל בארוחה הראשונה בבית, מה הוא הולך לעשות עם עצמו מחר, היכן ילמד, היכן יעבוד ועוד כיד הדמיון הטובה. על התיק עם החפצים האישיים שממתין לו בגבול ועל תוכנו כבר הספקנו לקבל קצת פרטים. דומה כי זה רק הסיפתח.

אולי נותרה בגלעד פתיחות יתרה ורצון עז לשתף את כלל הציבור בטראומה הנוראית שעבר, לספר לציבור בפרוטרוט על תקופת שהותו הארוכה בידי החמאס ולעדכן על כל חוויה שתעבור עליו מרגע שיחרורו. במקרה כזה אולי כבר נראה אותו יוצא מביתו בשמחת תורה להצטלם עם הסקרנים שיקיפו את ביתו, ממש כמו אביו. אבל מה אם לא כך הדבר? מה יקרה אם גלעד יגיע, יגיד יפה תודה שעזרתם להביא לשיחרורו, אבל עד כאן – ומעכשיו יבקש לעצמו חזרה את חייו הפרטיים. אחרי כל מה שעבר, זה לא נשמע בלתי סביר. יותר מכך, אין ספק שכל איש מקצוע יפסוק שכך גם יטיב עם עצמו: לחזור לחיים הנורמליים במהרה, עד כמה שניתן, הרחק מזרקורי התקשורת.

במהומה שאופפת את שיחרורו של גילעד, דומה כי בקשה שלו לקצת פרטיות תיתקל בתימהון. יהיו שיגידו שאחרי כל הלחץ הציבורי לשיחרורו מגיע להם לקבל כל פיסת מידע מחייו החדשים שלאחר השיחרור. האומנם?

הדין הישראלי, לפני שהוא מעניק לאדם את זכותו לפרטיות, מעלה את השאלה האם האדם לא ויתר, באופן מפורש או על-ידי התנהגות, על פרטיותו? אדם שזורק עצמו לאמצע הזירה הציבורית, כגון מי שמתמודד לתפקיד ציבורי או מחפש את אהדת הציבור בתחום האומנות או הספורט, נתפס כמישהו שויתר על חלק גדול מזכותו לפרטיות לטובת עניינים שיש בהם עניין ציבורי, בבחינת מידע שיש לציבור תועלת בו כדי לכלכל את צעדיו, כגון גיבוש החלטה אם להצביע למועמד מסויים או לאהוד אומן מסויים. זאת להבדיל ממידע לציבור המיועד לספק מזון לסקרנים, מידע חטטני בטיבו ולרוב רכילותי בלבד, אשר נועד אך כדי למלא את הצורך שלנו לקצת סיפורים מהאגדות. אך לא בסיפורים מהאגדות עסקינן וגם לא בתכנית ריאליטי בה המשתתפים נוטלים חלק מרצונם ותוך מודעות והסכמה מלאה.

 הסיפור של גלעד שליט יכול היה להיות אולי אגדה יפה, אילו כלל לא התרחש. אבל מדובר באדם שהיה בשבי האויב יותר מחמש שנים. איש לא יודע מה עבר עליו שם ויותר מכך – מה עוללה התקופה הזו לנפשו. היציאה מהחושך לאור קשה בכל מצב. במיוחד במצב הזה.

 כולנו מרגישים שגלעד חלק מאיתנו, כולנו רוצים לשמוע מה עבר עליו, להגיד שנלחמנו עבורו ולהתרגש ביחד עם משפחתו. אבל אל לנו להפילו בשבי חדש, בשבי התקשורת, החודרנות והפלישה לפרטיות ואובדן השליטה על חייו גם עם חזרתו. לכן, ככל שאור הזרקורים על גלעד יהיה חזק יותר, הסבל שלו רק ילך ויגבר ותגבר תחושתו שהוא אינו אלא רכוש של החברה. קשה לצפות ממנו לשקם את חייו ואת נפשו בדרך זו.

כמו שכבר נאמר פעמים רבות – חיבוק אוהב יכול לפעמים גם לחנוק. לכן, כששגלעד יחזור בשעה טובה הביתה, יש לי רק בקשה אחת: כבו קצת את הזרקורים.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.