הרשות להגנת הפרטיות פרסמה בינואר 2026 מסמך עמדה מקיף, המציב מגבלות ברורות על יכולתם של מעסיקים לעקוב אחר עובדים המבצעים את עבודתם מרחוק. המסמך פורסם על רקע העלייה בשימוש בטכנולוגיות ניטור מתקדמות ובמעבר של ארגונים רבים למתכונת עבודה מהבית, מצב היוצר אתגר ייחודי בו המעסיק "נכנס" אל המרחב הפרטי והאינטימי ביותר של העובד ובני משפחתו.
הרשות מבחינה בין כלי פיקוח שגרתיים לבין אמצעים שפגיעתם בפרטיות מוגדרת גבוהה במיוחד, כגון צילום מסך המחשב, ניטור הקלדות, מעקב אחר תנועות עיניים והפעלה מרחוק של מצלמות ומיקרופונים. על פי ההנחיות החדשות, שימוש בכלים פולשניים אלו בביתו של העובד צריך להיעשות רק במקרים חריגים שיש להם הצדקה מקצועית ספציפית, וזאת בכפוף לקבלת הסכמה מפורשת מהעובד, ולא ניתן להסתפק בהסכמה כללית או משתמעת.
במסגרת ההגבלות נקבע כי חל איסור מוחלט על מעסיקים לנטר תיבות דואר אלקטרוני פרטיות של העובד או לאסוף מידע מתוכן, גם אם העובד הסכים לכך. כמו כן, המסמך מדגיש את החובה להימנע משימוש באמצעי מעקב מחוץ לשעות העבודה כדי למנוע איסוף מידע רגיש על חייו האישיים של העובד ושל בני ביתו, ומנחה את המעסיקים לבחור תמיד בחלופה הפוגעת פחות בפרטיות – למשל, חסימת גישה לאתרים מסוימים במקום מעקב אחר היסטוריית הגלישה.
המסמך מתייחס בהרחבה לסוגיית פערי הכוחות ביחסי העבודה, ומבהיר כי הסכמת עובד למעקב אינה נחשבת תמיד כהסכמה חופשית, בשל החשש מפיטורים או פגיעה בקידום. לאור זאת, נקבע כי הסכמת העובד אינה יכולה להכשיר שימוש באמצעי מעקב שאינו מידתי או שאין לו זיקה ישירה לאינטרסים הלגיטימיים של העבודה, וכי סירוב של עובד למעקב פולשני בביתו (כגון צילום רציף) לא אמור לגרור יחס שלילי מצד המעסיק.
עוד מדגישה הרשות כי על המעסיקים לפעול בשקיפות מלאה וליידע את העובדים בכתב ובפירוט על אופן ביצוע המעקב, סוג המידע שנאסף, ומטרותיו. בנוסף, מודגש הצורך באבטחת מידע מחמירה ומזעור המידע שנאסף, כדי למנוע מצבים של דלף מידע רגיש או חשיפת פרטים על בני משפחתו של העובד וקטינים המתגוררים עמו, שאינם רלוונטיים לעבודה.
בשורה התחתונה, מסמך העמדה של הרשות מבהיר כי גם בעידן העבודה מרחוק והניטור הדיגיטלי, גבולות הפרטיות אינם מיטשטשים. המרחב הביתי של העובד אינו הופך להארכה טבעית של סביבת העבודה, והסכמה – חשובה ככל שתהיה – אינה יכולה להכשיר מעקב שאינו מידתי, שאינו הכרחי או שאינו קשור ישירות לצורכי העבודה. בכך מציבה הרשות קו ברור בין פיקוח לגיטימי לבין חדירה לחיים הפרטיים.
