ענייננו בתביעה לפסיקת פיצוי כספי עקב פגיעה שנגרמה בפרטיות התובעת. התשתית המונחת היא כי הנתבע הגיע לתקן את מונה החשמל בבית גיס התובעת, במהלך שהותו בבית הגיס, התפתחה תגרה שלאחריה מצא בידיו הנתבע את מכשיר הטלפון השייך לתובעת, ובעת הזו ללא אישורה ו/או ידיעתה ניסה להעביר את סרטון התגרה.
בפסיקתו קבע לאחרונה (19.7.2021) השופט חאג' יחיא כי חדירה למכשיר הטלפון הנייד וקל וחומר שהעברת תוכן ממנו ללא רשות וללא ידיעת בעליו עולה כדי חדירה ופגיעה ממשית בפרטיות הנתבעת ולעיתים אף רחבה מכך שכן משפיעה על פרטיותם של צדדים שלישיים.
בפסיקתו מבהיר חאג' יחיא את השוני התודעתי שנעשה בעידן הטכנולוגי הפוקד אותנו – "[…] בימינו, מכשיר הטלפון הנייד הפך להיות חלק מאתנו ושותפנו במחשבות….. והוא מצוי בליבת ההוויה והפרטיות שלנו […]"
כמו-כן, בעניין ההגנות הנטענות לפי ס' 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, נפסק שאין להחילן שכן פעל הנתבע שלא בתום לב בעת שהעביר ומחק את הסרטון; מאידך נפסק שיש להתחשב בתשתית העובדתית שקדמה לניסיון ההעברה – תקיפת הנתבע, העובדה שהועבר רק סרטון אחד שאינו הופץ, ושהנתבע לא פעל כדי לפגוע בתובעת.
באיזון התשתית העובדתית לעיל למול הפגיעה שנגרמה בפרטיות התובעת, קיבל השופט חאג' יחיא את התביעה באופן חלקי ופסק בהתאם לס' 22 לחוק הגנת הפרטיות פיצוי בסך 7500 שקלים חדשים לידי התובעת וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5000 שקלים חדשים.
[ת"א (שלום י-ם 30700-05-19 היא עודת אללה נ' שרכת כהרבא מחאפטית אל קדס אל מסאהמה אל מחדוזה]
