בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי דיווח שלילי שגוי למערכת נתוני האשראי של בנק ישראל מהווה "פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, וחייב בנק לפצות לקוח בסכום כולל של 30,000 ש"ח. הפיצוי נפסק בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע, אשר סווג כבעל חוב פעיל חרף קבלת הפטר מחובותיו בהליכי פשיטת רגל שנים קודם לכן.
פסק הדין, שניתן על ידי השופטת נורית טביב-מזרחי, מדגיש את האחריות המוגברת המוטלת על בנקים להבטחת דיוק המידע המועבר למאגר האשראי הלאומי. נקבע כי חזרה על טעות שכבר תוקנה בעבר שוללת מהבנק את הגנת "תום הלב", אף אם מקורה של הטעות בתקלה טכנית או בכשל מערכתי.
מהעובדות עלה כי בשנת 2013 קיבל התובע הפטר מחובותיו. אף על פי כן, בשנת 2019 גילה כי הבנק ממשיך לדווח עליו כבעל חוב פעיל. לאחר פנייתו תוקן הדיווח בתוך ימים, והטעות הוכרה ככזו שנעשתה בתום לב. ואולם, בשנת 2021 חזר הדיווח השגוי על חוב פעיל, והתגלה רק לאחר שהתובע סורב לקבלת משכנתא מבנק אחר.
הבנק טען כי מקור הדיווח החוזר ב"תקלה נקודתית" ובחוסר היכרות עם מערכת חדשה, אשר הביאו לכך שתיקונים ידניים שבוצעו בעבר לא נשמרו. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת הבנק לפיה סעיף 114 לחוק נתוני אשראי מהווה הסדר שלילי המוציא את חוק איסור לשון הרע מתחולתו, וקבע כי דיווח שגוי למאגר האשראי עשוי להשפיל אדם, לפגוע במשלח ידו או לבזותו בשל עברו הכלכלי.
בהחלטתה הבחינה השופטת טביב-מזרחי בין טעות ראשונה לבין רשלנות חוזרת, וקבעה ביחס לדיווח השני: "איני מוצאת לקבל כי גם בפעם השנייה, לאחר שהנתבע כבר הועמד על טעות דומה ותיקנה, 'הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת' על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע." עוד נקבע כי העובדה שהתיקון לא נשמר במערכות הבנק מצביעה על "כשל חמור" ועל אחריות מוגברת לוודא כי הטעות לא תישנה.
אף שהתובע דרש פיצויים גבוהים בגין אובדן עסקת נדל"ן, טענה זו נדחתה בהיעדר הוכחת קשר סיבתי בין הדיווח השגוי לבין סירוב המשכנתא. עם זאת, פסק בית המשפט פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 23,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח, בקובעו כי סכום זה משקף את הפגיעה בשם הטוב ואת הכשל החוזר בהתנהלות הבנק, תוך התחשבות בכך שהרישום תוקן בסופו של יום בתוך זמן קצר יחסית.
ת"א 3261-01-22 חלא נ' בנק הפועלים בע"מ
