בית משפט פדרלי בניו יורק קבע כי תוצרים שנוצרו באמצעות כלי AI ציבורי אינם נהנים מהגנת חסיון עו"ד-לקוח או מדוקטרינת "תוצר עבודה" (work product). ההחלטה, שניתנה על ידי השופט ג'ד ס. ראקוף בפרשת U.S. v. Heppner, מהווה אחת הפסיקות הראשונות המתמודדות ישירות עם שאלת מעמדו המשפטי של השימוש בבינה מלאכותית בהקשר פלילי.
הפרשה עסקה במנהל בכיר שהואשם בעבירות ניירות ערך, אשר לאחר שנודע לו כי הוא יעד לחקירה פלילית, השתמש ביוזמתו בכלי AI ציבורי בניסיון לגבש אסטרטגיית הגנה משפטית. זאת, אף שלא פעל בחלל ריק: קודם לכן התייעץ עם עורך דינו, ולאחר אותה התייעצות הזין לכלי ה-AI הציבורי מידע, תובנות וטיעונים שעלו בשיחות עמו, במטרה לחדד כיווני הגנה אפשריים ולבחון כיצד ניתן לנסחם. במהלך חיפוש שביצע ה-FBI נתפסו התוצרים שנוצרו באמצעות הכלי, והנאשם טען כי מדובר בחומר חסוי – בין היתר משום שהתבסס, לטענתו, על מידע שהתקבל במסגרת ייעוץ משפטי.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי עצם הזנת התכנים לפלטפורמת AI ציבורית מהווה חשיפה לצד שלישי, באופן הפוגע בטענת החיסיון. נקבע כי המקרה אינו עומד בתנאים הבסיסיים של חסיון עו"ד-לקוח:
- לא מדובר בתקשורת עם עורך דין;
- לא התקיימה ציפייה סבירה לסודיות – במיוחד לאור תנאי השימוש של הפלטפורמה המאפשרים איסוף ושיתוף מידע;
- לא הוכח כי השימוש נעשה לצורך קבלת ייעוץ משפטי בהכוונת עורך דין.
בתוך כך הודגש כי הפלטפורמה עצמה אינה גורם משפטי, ולכן אין לראות בהתכתבות עמה תחליף לייעוץ חסוי. בהתאם לכך, נקבע גם כי דוקטרינת "תוצר עבודה" אינה חלה, שכן החומרים לא הוכנו על ידי עורך דין או מי מטעמו.
ההשלכה המרכזית הנובעת מההחלטה היא חשיפת סיכונים משמעותיים בשימוש חופשי בכלי AI ציבוריים לצרכים משפטיים. בית המשפט הדגיש כי שימוש בפלטפורמות פתוחות עשוי להיחשב כהעברת מידע לצד שלישי, דבר העלול להוביל לוויתור על חסיונות משפטיים. בכך מאותתת הפסיקה למשרדי עורכי דין ולחברות כי עליהם לגבש מדיניות ברורה לשימוש בכלים אלו.
מומחים בתחום מדגישים כי אף שמדובר בפסק דין נקודתי, יש לכך השלכות רחבות, במיוחד בעידן שבו כלי AI הם חלק מהשגרה המשפטית. הפסיקה אינה אוסרת שימוש בבינה מלאכותית, אלא מחדדת את ההבדל בין שימוש בכלים אישיים או ציבוריים – גם כאשר מדובר במנוי בתשלום – לבין שימוש בכלים ארגוניים סגורים. למרות צמצום הסיכון, גם שימוש במערכת ארגונית סגורה אינו יוצר חיסיון כשלעצמו, וההכרעה תלויה בעיקר בשאלה האם השימוש נעשה במסגרת ייעוץ משפטי ובהכוונת עורך דין.
