מחכים לעליון? בעל שהגיש תביעת גירושין בעילה של בגידה, ביקש להוכיח אותה באמצעות צווי מידע על אודות המאהב, שלטענתו נסע עם אשתו לחדרי אירוח דיסקרטיים ברומניה. בית הדין הרבני האזורי דחה תביעה זו בשל פגיעה בפרטיות האיש, אך בית הדין הרבני הגדול בי-ם הפך החלטה זו לאחרונה (4.3.19) וקבע כי "בהליכים משפטיים זכותו של צד מן הצדדים לבקש גילוי מסמכים אם גילוי זה יוכל להביא לחשיפת האמת, ואף שיש בדבר משום פגיעה בפרטיות".
הבעל טען כי דחיית בקשת הצווים מונעת ממנו להוכיח כי אשתו בגדה בו עם מאהב, ובלעדיהם לא יוכל להוכיח את עילת הגירושין, שיש לה השלכות הלכתיות וממוניות שכן אם יתברר שאשתו בגדה בו יש לחייבה בגט ולשלול ממנה את כספי המזונות. מנגד טענה האישה כי מדובר בצד שלישי שאינו צד להליך הגירושין, ולכן אי אפשר לחייבו לחשוף את חייו הפרטיים. בית הדין הרבני הגדול בירושלים קיבל את ערעורו של הבעל בחלקו, והורה על הוצאת הצווים למשרד הפנים ולרשות שדות התעופה לחשיפת מועדי היציאות והכניסות של האיש לישראל.
הדיין שפירא כתב בפסק הדין כי המידע על יציאות המאהב הנטען מישראל, הכרחי לצורך חשיפת האמת שגוברת על הפגיעה הקלה, אם בכלל, בפרטיותו, לנוכח העובדה שבעדותו הכחיש שנסע לרומניה במועדים הנטענים. שפירא טען כי אם הוא דובר אמת הרי שלא תתקיים פגיעה בפרטיותו שכן דברי עדותו יתבררו כאמת, ואם יתברר שעדותו לא תואמת את המידע שייחשף, הרי שכך יתאפשר לביה"ד להכריע את הדין בצורה צודקת יותר. עוד ציין כי אין דרך אחרת לבירור האמת משום ששתי הגרסאות סותרות.
הדיין שפירא הוסיף כי בקשת האיש בכל הנוגע לצווים מתאפשרת לפי החריגים בחוק הגנת הפרטיות שכן היא נועדה להגן על עניין אישי כשר ולקיים חובות מוסריות וחברתיות, שתי הגנות הקבועות בסעיף 18 לחוק, ולפיכך אין הדבר יכול להתברר ללא הפרת פרטיותו של האיש וההוכחה שאכן עשה מה שנטען עליו, כאשר הפגיעה היחידה שיכולה להיגרם לו היא הגילוי שהעיד עדות שקר בבית הדין.
ביה"ד הרבני הגדול קיבל את ערעורו של הבעל וביטל את פסיקתו של ביה"ד הרבני האזורי, וקבע כי "לאחר שיתקבל המידע המבוקש, יחליט ביה"ד האזורי באשר לבקשה להוצאת הצו ל'חדרי האירוח', אם להיענות לה או לדחותה, לפי שיקול דעתו".
עתה מעניין אם האישה תעתור לבג"ץ כנגד ההחלטה והאם בית המשפט העליון ישאיר אותה על כנה, במקרה של עתירה כזו.
(י-ם) 1175940
