בג"ץ פסק לאחרונה (31.08.2025) כי למשטרה אין סמכות לערוך חיפוש בטלפונים ניידים ובחומר מחשב של נחקרים – גם אם נתנו את הסכמתם לכך – אלא על פי צו שיפוטי. ההרכב, בראשות הנשיא יצחק עמית ובהשתתפות המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט דוד מינץ, קיבל את עתירת הסנגוריה הציבורית נגד היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה ומשטרת ישראל, וביטל את הנוהל המשטרתי שהתיר חיפושים כאמור על פי הסכמתו של הנחקר בלבד. בכך הבהיר בית המשפט כי סעיף 23א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 מחייב הסמכה מפורשת, וכי לא ניתן להסתפק בהסכמה של הנחקר כדי לעקוף את הדרישה לצו.
בפסק הדין עמדו השופטים על היקף הפגיעה הייחודי הנלווה לחיפוש דיגיטלי: הטלפון החכם הפך ל"ידידו הטוב של האדם" ולאוצר מידע אישי, חברתי ומקצועי, אשר חודר לכל רבדי חייו. הודגש כי חדירה למכשיר כזה אינה דומה לחיפוש בביתו או בכליו של אדם, אלא פוגעת בעוצמה רבה יותר בזכות החוקתית לפרטיות – הן של החשוד עצמו והן של צדדים שלישיים שמידע שלהם עשוי להישמר במכשיר. בשל כך נקבע כי פיקוח שיפוטי הוא תנאי מהותי, ולא טכני, המבטיח איזון בין צורכי החקירה לבין ההגנה על זכויות יסוד.
המשנה לנשיא סולברג ציין עוד בחוות-דעתו כי פערי הכוחות המובנים בין נחקר לבין רשויות האכיפה מקשים לראות בהסכמה כבחירה חופשית ומדעת, במיוחד בסיטואציה של חקירה ולעיתים אף במעמד מעצר. הנשיא עמית הוסיף כי המחוקק הוא שצריך להסדיר בחוק את האיזונים העדינים הללו, והתריע מפני "מדרון חלקלק" שבו פרקטיקות מנהליות יכשירו פעולות חודרניות ללא הסמכה. השופט מינץ הדגיש כי לשון החוק ברורה: חיפוש בחומר מחשב ייעשה רק בצו שיפוטי, ואין בדין מסלול חלופי.
המשיבים טענו מנגד כי מדובר בכלי חיוני ליעילות החקירה, וכי לאדם קיימת זכות לוותר על פרטיותו לטובת קיצור ההליך ולעיתים אף כדי להציג ראיות מזכות. בית המשפט דחה טענות אלו, בקובעו כי עקרון חוקיות המנהל אינו מאפשר הסמכה משתמעת וכי גם פעולה הנתפסת כ"מיטיבה" עלולה לפגוע בזכויות באותה מידה. עם זאת, נקבע כי ביטול הנוהל ייכנס לתוקף רק בעוד 18 חודשים, על מנת לאפשר למחוקק להסדיר את הסוגייה בחקיקה ראשית. פסק הדין מהווה נקודת ציון מרכזית במשפט הפלילי והחוקתי בישראל, ומבהיר את גבולות הכוח של רשויות האכיפה בעידן הדיגיטלי.
בג"ץ 8298/22 הסנגוריה הציבורית נ' היועצת המשפטית לממשלה (נבו 31.8.2025)
