בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה עתירות שהוגשו על ידי שורה של ארגוני סיוע הומניטריים בין-לאומיים, נגד נוהל חדש המסדיר את רישומם בישראל ואת מתן ההמלצות לעובדיהם הזרים לצורך קבלת אשרות שהייה ועבודה. במוקד העתירות עמדה דרישת המדינה לקבל מהארגונים רשימה של עובדיהם המעורבים בניהול וביישום של תוכניות העבודה, לרבות עובדים פלסטינים ועובדים זרים, הכוללת שמות מלאים, מספרי דרכון או תעודת זהות ודרכי קשר.
עוד בטרם נדרש לטענות לגופן, בית המשפט עמד על שיהוי משמעותי בהגשת העתירות ועל התנהלותם הדיונית של העותרים. בפסק הדין צוין כי הנוהל פורסם כבר בחודש מרץ 2025, וכי לארגונים ניתנה תקופת היערכות ממושכת, אולם העתירות הוגשו רק בסמוך למועד שבו אמורה הייתה להיכנס לתוקף הפסקת פעילותם לפי הנוהל. בית המשפט הוסיף כי חלק מטענות הסמכות המרכזיות הועלו רק בשלב מאוחר של ההליך, במסגרת תשובה לתגובה המקדמית, באופן שהיווה שינוי חזית והקשה על המשיבים להשיב להן. עם זאת, בית המשפט בחן את עיקר הטענות גם לגופן.
העותרים טענו כי דרישת המידע כרוכה בפגיעה בזכות החוקתית לפרטיות של עובדיהם, המעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי פגיעה זו נעשתה ללא הסמכה מפורשת ומספקת בדין. לשיטתם, החלטת ממשלה או נוהל מינהלי אינם יכולים לשמש מקור נורמטיבי עצמאי לפגיעה בזכות יסוד, ובפרט כאשר הדרישה מחייבת מסירת פרטים אישיים של עובדים, ובהם גם עובדים פלסטינים מקומיים. לצד זאת נטען כי רבים מהארגונים כפופים לדיני הגנת המידע האירופיים, וכי מסירת פרטי העובדים למדינת ישראל עלולה להיחשב כהעברה בין-לאומית של מידע אישי בניגוד להוראות ה-GDPR.
בית המשפט, מפי השופטת גילה כנפי-שטייניץ ובהסכמת הנשיא יצחק עמית והמשנה לנשיא נעם סולברג, הכיר בכך שמסירת פרטי העובדים כרוכה בפגיעה מסוימת בפרטיותם. עם זאת, נקבע כי מדובר בפגיעה מוגבלת ומידתית, מאחר שהמידע הנדרש כולל פרטי זיהוי ודרכי קשר בסיסיים בלבד, ונאסף לתכלית ביטחונית מובהקת: בחינת זהות הארגון ועובדיו, ומניעת ניצול לרעה של מערכי הסיוע ההומניטרי על ידי גורמי טרור. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שהשינויים שנערכו בנוהל ובגורם הממונה על יישומו נבעו, בין היתר, מלקחי אירועי השבעה באוקטובר ומחשיפת חדירתם של ארגוני טרור למערכי הסיוע. בית המשפט הדגיש כי הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית חשובה, אך אינה זכות מוחלטת, וכי בהקשר של פעילות ארגונים בזירה רגישה מבחינה ביטחונית היא עשויה לסגת, במידה הראויה, מפני אינטרסים ציבוריים חיוניים של ביטחון המדינה ושלום הציבור.
ביחס לטענות מכוח ה-GDPR, בית המשפט דחה את טענת העותרים שלפיה דרישת המידע מציבה אותם ב"מלכוד" בין חובותיהם לפי הדין האירופי לבין דרישות המדינה. נקבע כי ה-GDPR אינו חלק מהדין הפנימי של מדינת ישראל ואינו כובל את סמכויות המדינה בסוגיות של ביטחון לאומי. לצד זאת, בית המשפט הוסיף כי גם לגופו של עניין לא הוכחה מניעה ממשית להעברת המידע בנסיבות העניין, בין היתר בשים לב להחלטת התאימות של האיחוד האירופי ביחס לישראל, לכך שהמידע אמור להישמר במערכות ממשלתיות מוסדרות, ולכך שארגוני סיוע אחרים, לרבות ממדינות האיחוד האירופי, כבר מסרו למדינה מידע בהתאם לנוהל החדש.
במישור הסמכות, נקבע כי דרישת המידע אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה חלק ממנגנון דו-שלבי: תחילה רישום הארגון, ולאחר מכן בחינת בקשות פרטניות למתן המלצות לעובדיו הזרים לצורך קבלת אשרות שהייה ועבודה. לפי פסק הדין, הדרישה נגזרת מסמכותו הרחבה של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל להסדיר כניסה ושהייה בישראל, בין היתר משיקולים ביטחוניים. לצד זאת, בית המשפט הבהיר כי אי-רישום לפי הנוהל אינו מהווה "צו סגירה" לארגונים ואינו שולל את עצם קיומם כישויות משפטיות, וכן כי אין למדינה סמכות לאסור על העסקת עובדים פלסטינים מקומיים בשטחי הרשות הפלסטינית או להגביל את תנועתם שם. עוד נדחתה הטענה כי הדרישה למסירת פרטי העובדים מנוגדת לאמנת ז'נבה הרביעית, משנקבע כי דרישה מנהלית למסירת פרטי זיהוי בסיסיים לצורך בדיקה ביטחונית אינה שקולה להתערבות אסורה במבנה הארגוני או בכוח האדם של ארגוני הסיוע. העתירות נדחו, אולם לפנים משורת הדין ניתנה לעותרים ארכה של 30 ימים להגשת בקשה מלאה לפי הוראות הנוהל או להשלמת המידע הנדרש.
פסק הדין ממחיש את האופן שבו בית המשפט בוחן טענות פרטיות כאשר הן מתעוררות בתוך מסגרת מינהלית וביטחונית רחבה יותר. חשיבותו נעוצה בכך שהוא אינו מסתפק בשאלה אם קיימת פגיעה בפרטיות, אלא בוחן את היקפה, את סוג המידע המבוקש, את התכלית שלשמה הוא נאסף ואת מקור הסמכות לדרישתו. בהיבט הבין-לאומי, פסק הדין מבהיר כי טענות המבוססות על תחולת דיני הגנת מידע זרים, לרבות ה-GDPR, אינן נבחנות במנותק מהדין הישראלי ומההקשר שבו מופעלת הסמכות. בכך הוא מספק התייחסות משמעותית למפגש שבין פרטיות, רגולציה בין-לאומית ושיקולי ביטחון במסגרת פעילותם של גופים בין-לאומיים בישראל ובאיו"ש.
