לאחרונה (28.06.22), לאחר דיונים ממושכים בערכאות השונות, התפרסמה החלטתו של בית המשפט העליון בארגנטינה בתיק דנגרי נטליה נ' גוגל.
התובעת, בעבר שחקנית ארגנטינאית מפורסמת וכיום מפיקה ויוצרת זוכת פרסי אמי המתגוררת בארה"ב, נקשרה בעברה לפרשות שונות בארגנטינה הנוגעות לדיאגו מרדונה ופרשיות שוחד. על אף ששמה נוקה ממרבית הפרשיות, ביקשה התובעת מגוגל להסיר תוצאות חיפוש וסרטונים הנוגעים לפרשיות אלו. טענתה של התובעת לא התבססה על "לשון הרע", אלא על הזכות להישכח והזכות לפרטיות. אלו, טענה, מאפשרות לה לדרוש את מחיקת המידע אודותיה אשר מתקבל מתוצאות מנוע החיפוש.
על אף שהזכות להישכח אינה קיימת בחוק הארגנטינאי, השופטים הכירו בה במקרה זה באמצעות 'שאיבתה' מתוך הזכות לפרטיות והזכות לכבוד. השופטים ביקשו לאזן את הזכות להישכח למול האינטרס הציבורי אשר כולל מספר זכויות לציבור אשר עלולות להיפגע: חופש הביטוי, חופש המידע והזכות לזיכרון היסטורי.
לבסוף, קבעה הערכאה הגבוהה בארגנטינה כי מחיקת תיעודם של אירועי עבר תחת אצטלת הזכות להישכח הינה מסוכנת לחופש הביטוי והמידע, ובמקרה זה אף פוגעת בזכות לזיכרון היסטורי של הציבור כולו. בנוסף, בית המשפט קבע כי משום שהזכות לחופש הביטוי הינה זכות חוקתית, לא ניתן לפגוע בה עם זכות שאינה קבועה בחוק, כך שהאיזון במקרה זה נדרש להיות לטובת חופש הביטוי.
עם זאת, הפסיקה השאירה מקום להכרה בזכות להישכח במקרים אחרים.
על רקע פסיקה זו ומגמת הרחבת הזכות לפרטיות בעולם, בולטת במיוחד החלטתו של המחוקק הישראלי לקדם את הפגיעה בפרטיותם של מאות אלפי ישראלים.
ב-12.07.22 יכנס לתוקפו חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 ובעקבותיו מידע אישי רגיש, אודות מאות אלפי ישראלים בעלי תיקים משטרתיים שנסגרו טרם הגיעו למשפט, ייחשף וישמש גופים שונים להחלטות הנוגעות לענייני משפחה (משמורת קטינים, אימוץ) מינויים ציבוריים ועוד.
הפער בין שני העניינים, מחד הכרתו של בית המשפט הארגנטינאי בזכות להישכח, ומאידך פגיעה ממוסדת בפרטיותם של מאות אלפי ישראלים, מעלה לשאלה את יכולתו של בית המשפט הישראלי לקדם באופן דומה את הזכות לפרטיות ולעמוד כמגן זכויות הפרט בישראל למול המחוקק הישראלי.
